×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא יבמות ע״ה.גמרא
;?!
אָ
וְהָכְתִיב {ויקרא י״ב:ד׳} בְּכׇל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע אלְרַבּוֹת הַתְּרוּמָה אֶלָּא קְרָא מִילֵּי מִילֵּי קָא חָשֵׁיב. וּתְלָתָא קְרָאֵי בִּתְרוּמָה לְמָה לִי צְרִיכִי דְּאִי מֵעַד אֲשֶׁר יִטְהָר לָא הֲוָה יָדַעְנָא בְּמַאי כְּתַב רַחֲמָנָא וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ וְטָהֵר. וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ ה״מהָנֵי מִילֵּי דְּלָאו בַּר כַּפָּרָה אֲבָל דְּבַר כַּפָּרָה אֵימָא עַד דְּמַיְיתֵי כַּפָּרָה כְּתַב רַחֲמָנָא עַד מְלֹאת. וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא עַד מְלֹאת הֲוָה אָמֵינָא אֲפִילּוּ בְּלֹא טְבִילָה כְּתַב רַחֲמָנָא עַד אֲשֶׁר יִטְהָר. וּלְהָךְ תַּנָּא דִּפְלִיג עֲלֵיהּ דְּתַנָּא דְּבֵי ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל דְּאָמַר בְּזָב בַּעַל ג׳שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת וּבִמְצוֹרָע מוּחְלָט הַכָּתוּב מְדַבֵּר וְהַאי עַד אֲשֶׁר יִטְהָר עַד דְּמַיְיתֵי כַּפָּרָה תְּרֵי קְרָאֵי בְּקָדָשִׁים ל״ללְמָה לִי. צְרִיכִי דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא בְּיוֹלֶדֶת מִשּׁוּם דִּמְרוּבָּה טוּמְאָתָהּ אֲבָל בְּזָב אֵימָא לָא וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא בְּזָב דְּלֹא הוּתַּר מִכְּלָלוֹ אֲבָל יוֹלֶדֶת אֵימָא לָא צְרִיכָא. {ויקרא י״א:ל״ב} בַּמַּיִם יוּבָא וְטָמֵא עַד הָעֶרֶב לְמָה לִי א״ראָמַר רַבִּי זֵירָא בלִנְגִיעָה. דְּתַנְיָא וְטָמֵא יָכוֹל לַכֹּל ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר וְטָהֵר אִי וְטָהֵר יָכוֹל לַכֹּל ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר וְטָמֵא הָא כֵּיצַד כָּאן לְמַעֲשֵׂר גכָּאן לִתְרוּמָה. וְאֵיפוֹךְ אֲנָא מִסְתַּבְּרָא כִּי הֵיכִי דַּחֲמִירָא אֲכִילָה דִתְרוּמָה מֵאֲכִילָה דְמַעֲשֵׂר ה״נהָכִי נָמֵי חֲמִירָא נְגִיעָה דִתְרוּמָה מִנְּגִיעָה דְמַעֲשֵׂר. וְאִיבָּעֵית אֵימָא נְגִיעָה דִתְרוּמָה מֵהָכָא נָפְקָא {ויקרא י״ב:ד׳} בְּכׇל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע אַזְהָרָה לָאוֹכֵל אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא לַנּוֹגֵעַ. ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר בְּכׇל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע וְאֶל הַמִּקְדָּשׁ לֹא תָבֹא מַקִּישׁ קֹדֶשׁ לַמִּקְדָּשׁ מָה מִקְדָּשׁ דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ נְטִילַת נְשָׁמָה אַף קֹדֶשׁ דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ נְטִילַת נְשָׁמָה וּבִנְגִיעָה נְטִילַת נְשָׁמָה לֵיכָּא. וְהַאי דְּאַפְּקֵיהּ בִּלְשׁוֹן נְגִיעָה הָכִי קָאָמַר נְגִיעָה כַּאֲכִילָה.: פְּצוּעַ דַּכָּא וְכוּ׳.: מַאן תַּנָּא מִשְׁתַּמֶּרֶת לְבִיאָה פְּסוּלָה דְּאוֹרָיְיתָא אָכְלָה א״ראָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּמַחְלוֹקֶת שְׁנוּיָה וְרַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא. ר׳רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אפי׳אֲפִילּוּ תֵּימָא ר׳רַבִּי מֵאִיר שָׁאנֵי הָכָא שֶׁכְּבָר אָכְלָה. ור׳וְרַבִּי אֶלְעָזָר שֶׁכְּבָר אָכְלָה לָא אָמְרִינַן דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשֵּׂאת לְכֹהֵן וּמֵת בַּעְלָהּ תֹּאכַל שֶׁכְּבָר אָכְלָה. וְרַבִּי יוֹחָנָן הָתָם פָּקַע קִנְיָינֵיהּ הָכָא לָא פָּקַע קִנְיָינֵיהּ.: אֵיזֶהוּ פְּצוּעַ.: תָּנוּ רַבָּנַן דאֵיזֶהוּ פְּצוּעַ דַּכָּא כׇּל שֶׁנִּפְצְעוּ בֵּיצִים שֶׁלּוֹ וַאֲפִילּוּ אַחַת מֵהֶן ואפי׳וַאֲפִילּוּ נִיקְּבוּ וַאֲפִילּוּ נִמּוֹקוּ וַאֲפִילּוּ חָסְרוּ אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל ר׳רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה שָׁמַעְתִּי מִפִּי חֲכָמִים בַּכֶּרֶם בְּיַבְנֶה כֹּל שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא בֵּיצָה אַחַת אֵינוֹ אֶלָּא סְרִיס חַמָּה וְכָשֵׁר. סְרִיס חַמָּה ס״דסָלְקָא דַּעְתָּךְ אֶלָּא הֲרֵי הוּא כִּסְרִיס חַמָּה וְכָשֵׁר. וְנִיקַּב לָא מוֹלֵיד וְהָא הָהוּא גַּבְרָא דִּסְלֵיק לְדִיקְלָאמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
E/ע
הערותNotes
והכתיב [והרי נאמר] שם בפרשת היולדת: ״בכל קדש לא תגע״ (ויקרא יב, ד)לרבות התרומה שהיא נלמדת מן הריבוי ״כל קודש״. אלא קרא, מילי מילי קא חשיב [הכתוב, דברים דברים מונה], כל אחד לעצמו ולא כולם מדברים בענין תרומה. ושואלים: ותלתא קראי [ושלושה כתובים] בתרומה למה לי? ומשיבים: צריכי [נצרכו] כולם. דאי [שאם] מ״עד אשר יטהר״ (שם כב, ד) בלבד, לא הוה ידענא במאי [היינו יודעים במה] צריכה להיות הטהרה, אם בטבילה בלבד או באופן אחר, ולכן כתב רחמנא [אמרה התורה] ״ובא השמש וטהר״ (שם ז), לומר שצריך גם הערב שמש. ואי כתב רחמנא [ואילו אמרה התורה] רק ״ובא השמש״, הייתי אומר: הני מילי דלאו בר [דברים אלה אמורים במקרה שאינו בן] כפרה, אבל דבר [מי שהוא בן] כפרה אימא [אמור] שאינו נטהר עד דמייתי [שיביא] כפרה כתב רחמנא [כתבה התורה]: ״עד מלאת ימי טהרה״ (שם יב, ד), שעם מלאת הימים טהורה לתרומה, ואינה צריכה קרבן כפרה. ואי כתב רחמנא [ואילו אמרה התורה] רק ״עד מלאת״ הוה אמינא [הייתי אומר] שנטהרת מיד כאשר עברו ימי הטומאה אפילו בלא טבילהכתב רחמנא [כתבה התורה]: ״עד אשר יטהר״. ושואלים: ולהך תנא דפליג עליה דתנא דבי [ולתנא זה החולק עליו, על התנא של בית מדרשו] של ר׳ ישמעאל, שאמר כי בזב בעל שלש ראיות ובמצורע מוחלט הכתוב מדבר, שצריכים להביא קרבן כשנטהרים, ואם כן האי [וזה] הכתוב ״עד אשר יטהר״ יש איפוא לפרשו: עד דמייתי [שיביא] כפרה, ואם כן תרי קראי [שני כתובים] בקדשים שצריכים טהרה אף בקרבן למה לי? ומשיבים: צריכי [צריכים הם], דאי כתב רחמנא [שאם היתה אומרת התורה] רק ביולדת — הייתי אומר משום שמרובה טומאתה שנמשכת ימים רבים, אבל בזב אימא [אמור] שלא, ואי כתב רחמנא [ואם היתה אומרת התורה] בזב, הייתי אומר שזב חמור, מפני שלא הותר מכללו, שהרי טומאתו היא לכל ענין ואין לה צד היתר, אבל יולדת שמותרת וטהורה לבעלה בתוך הזמן הזה בימי טהרה, אימא [אמור שלא, על כן צריכא [צריך] את שניהם. ושואלים: אם כן, הכתוב האמור בדבר הנטמא בשרץ ״במים יובא וטמא עד הערב וטהר״ (שם יא, לב) למה לי? אמר ר׳ זירא: לנגיעה, שעד שלא היה הערב שמש לא רק שאסור באכילת תרומה, אלא גם מטמא אותה בנגיעה. דתניא כן שנינו בברייתא], נאמר: ״וטמא״ — יכול יהיה טמא עד הערב לכל, תלמוד לומר: ״וטהר״, משמע שכבר נטהר מקודם להערב שמש לאחר שטבל. אי [אם] ״וטהר״ — יכול לכל, תלמוד לומר: ״וטמא״. הא [הרי] כיצד ניישב את הסתירה? כאן — למעשר, שנטהר בטבילה בלבד, כאן — לתרומה, צריך הערב שמש. ושואלים: ואיפוך אנא [ואהפוך אני] ואומר שיש להחמיר יותר במעשר! ומשיבים: מסתברא כי היכי דחמירא [מסתבר כמו שחמורה] אכילה של תרומה מאכילה של מעשר — הכי נמי [כך גם כן] חמירא [חמורה] הנגיעה בתרומה מנגיעה במעשר. ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] נגיעה בתרומה מהכא נפקא [מכאן היא יוצאת, נלמדת], שנאמר: ״בכל קדש לא תגע״ (שם יב, ד) — הרי זו אזהרה לאוכל בטומאה. או אינו אלא לנוגע, כפשוטו? תלמוד לומר: ״בכל קדש לא תגע ואל המקדש לא תבא״ (שם), מקיש (משווה הכתוב) קדש למקדש, מה מקדש מדובר במקרה שעושה דבר שיש בו נטילת נשמה, כלומר, שענוש כרת על עבירה זו, אף קדש — דבר שיש בו נטילת נשמה, כגון אכילת קודש בטומאה, ובנגיעה בטומאה נטילת נשמה ליכא [אין], והאי דאפקיה [וזה שהוציאו], שביטא הכתוב את הדבר בלשון נגיעה — הכי קאמר [כך אמר]: נגיעה דינה כאכילה, שגם היא אסורה לטמא עד הערב שמש, אבל עיקרו של הכתוב הוא באכילה בטומאה. א שנינו במשנה שכהן שהוא פצוע דכא וכרות שפכה, שלא בא על אשתו, הרי היא אוכלת מכוחו בתרומה, ושואלים: מאן [מי הוא] התנא הסבור כי המשתמרת לביאה פסולה, כלומר, מקודשת לאדם שביאתו פוסלת אותה, דאורייתא [מן התורה] אכלה [אוכלת] בתרומה? אמר ר׳ אלעזר: במחלוקת שנויה הלכה זו ושיטת ר׳ אלעזר ור׳ שמעון היא (לעיל נו, ב), שאמרו כעין זה באלמנה המאורסת לכהן גדול, שכל עוד לא בא עליה אוכלת בתרומה בגללו. ר׳ יוחנן אמר: אפילו תימא [תאמר] שהיא כשיטת ר׳ מאיר שם, הפוסל באלמנה, ובכל זאת שאני הכא [שונה כאן], שכבר אכלה בתרומה, לפני שנעשה פצוע דכא. וכיון שלא נעשה בה מעשה לפוסלה הריהי בחזקתה לאכילת תרומה. ואילו ר׳ אלעזר סבור כי הנימוק שכבר אכלה — לא אמרינן [אין אנו אומרים], דאי לא תימא הכי [שאם אין אתה אומר כן] שאין ממש בנימוק זה, בת ישראל שנשאת לכהן, ומת בעלה בלי להשאיר צאצאים תאכל בתרומה מכוחו מפני שכבר אכלה בחייו, והרי מפורש בכתוב שאינו כן. משמע, שהעובדה שכבר אכלה אינה מתירה אותה. ור׳ יוחנן סבור שאין הדברים שווים: התם [שם] כשמת הבעל — פקע קנייניה [קניינו] של הבעל בה כשמת ולכך אינה יכולה לאכול עוד מכוחו, ואולם הכא [כאן] כשנעשה פצוע דכא — לא פקע קנייניה [קניינו] ואף שבעילתו אסורה, נישואיו לא בטלו. ב שנינו במשנה איזהו פצוע דכא. תנו רבנן [שנו חכמים]: איזהו פצוע דכא — כל שנפצעו ביצים שלו, ואפילו אחת מהן. ולא רק נפצעו, אלא אפילו ניקבו, ואפילו נמוקו (נרקבו מחמת מכה), ואפילו חסרו משהו מחמת סיבה אחרת. אמר ר׳ ישמעאל בנו של ר׳ יוחנן בן ברוקה: שמעתי מפי חכמים בכרם ביבנה: כל שאין לו אלא ביצה אחת — אינו אלא סריס חמה, וכשר. ותוהים על הלשון: סריס חמה סלקא דעתך [עולה על דעתך]?! הרי זה איננו סריס חמה, שהרי לא נולד כך אלא לאחר זמן נפגע! אלא כך יש לומר: הרי הוא כסריס חמה, וכשר. ושואלים: וכי זה שניקב בביצים לא מוליד, ולכן נחשב כפצוע דכא? והא ההוא גברא דסליק לדיקלא [והרי מעשה באדם אחד שעלה לדקל]מהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144